ללא שם, 2023, עיפרון על נייר, 27X20 ס"מ
הרבה מהרישומים שלך מספרים סיפור, מעין התרחשות חלומית, מסתורית וטעונה, איומה לפעמים. מהיכן הדימויים מגיעים? האם מחלומות שאתה חולם? האם חזיונות בהקיץ? האם מסתרגת פנימה המציאות שאתה חווה סביבך? האם תמיד התמונה נמצאת אצלך בראש לפני שאתה ניגש לרשום?
כשמספרים חלום יש לעשות זאת בעדינות, להיזהר שלא לפוגג אותו במילים. צריך להיות עם עין אחת בעולם החלום. כשזה נעשה באופן מספיק טהור נוצר גשר למקומות עתיקים ודמויות ממרחבים אחרים יכולות להתגלות בפנינו.
השער לעולם האחר הוא הנייר. הנייר הדק והגמיש - ואולי לכן הוא מסוגל לקפל בתוכו זמנים שונים ומרחקים גדולים. הנייר העדין והשברירי - שמכיל בתוכו את הקרע - את סכנת היקיצה.
מהיכן מגיעים הדימויים?
רק שאלה:
ככל שאני מודע למקורות היצירה שלי, הם לא נמצאים לא בעולם החלומות ולא בעולם החזיונות בהקיץ. השאלה היא עד כמה אני באמת מודע למקורות היצירה שלי. בעבר, כאשר הצגתי את רישומי הגרזן שלי, אנשים שמכירים אותי כאיש עדין ובלתי אלים בעליל, שאלו אותי מאין נובעת האלימות הכבושה הזאת. תשובתי הייתה שעבורי זה מעין משחק, מעין הצגה. זה לא מבטא איזושהי "אמת פנימית". ובכל זאת, אני לא פוסל את האפשרות שאולי, באופן לא מודע, המקור של כל זה, של תיאורי האלימות, של כל ההתרחשויות המסתוריות, הטעונות, כפי שאתה מתאר זאת, נמצא באותן שוטטויות ארוכות, לבדי, בלילה, על מדרכות הקיבוץ האפלות. לעצמי אני אומר שהמקור הוא חיבתי היתרה לאסתטיקה גותית, לפוטוריזם, לעולם הגרפיטי והקומיקס. אבל השאלה היא מאין נובעת החיבה הזאת.
עודד אברמובסקי:
ללא שם, 2018, עיפרון על נייר, 21.5X11 ס"מ
ללא שם, 2019, טוש זרחני על נייר, 24X21 ס"מ
בדרך כלל אני עובד בסדרות. זה מתחיל בדימוי כלשהו שנצרב בי, צילום שראיתי, ציור, תמונה מסרט, משהו שדמיינתי, והדימוי הזה הולך ומתפתח. למשל: ראש בודד, פוטוריסטי, שהולך ותופח ומתפצל לכמה ראשים. ואז אני שואל את עצמי באיזה עולם זה קורה. באיזה סביבה. אני רוצה לספר סיפור, אבל סיפור שלא ניתן לתמלל אותו. לכן אני עושה מאמץ לטשטש, לעוות, לשבור את "קווי העלילה" או להוסיף עלילה חדשה שמתנגשת בעלילה הקיימת. ומכאן אולי נובע הרושם של מעין התרחשות חלומית.
ללא שם, 2023, עיפרון כחול על נייר, 29X21 ס"מ
ללא שם, 2023, עיפרון כחול על נייר, 29X21 ס"מ
ללא שם, 2023, עיפרון כחול על נייר, 29X21 ס"מ
החומר הוא מאוד משמעותי עבורי. הוא מגרה אותי, הוא מושך אותי לפעולה. אני אוהב לנסות סוגים שונים של נייר, כאשר סוג הנייר – חלק או מחוספס, עבה או דק, לבן או צהבהב – משפיע על בחירת כלי הרישום, ואולי אף על תוכן הרישום. יש לי פחד מפני הנייר הריק. אני מעדיף נייר משומש, מהוה, נייר שהיו לו חיים קודמים. מאותה סיבה אני אוהב לצייר על לוחות מזוניט פצועים שאני מוצא ברחוב, כמו מבקש להיאחז בפצעים שלהם.
ללא שם, 2023, טוש אקרילי על דלת ארון, 33.5X53.5 ס"מ
ללא שם, 2023, טוש על פורמייקה, 58.5X30 ס"מ
אני מחבב החלטות שרירותיות. למשל, כאשר אני מוצא עצמי מול ערימת ניירות ואני מחליט שהערימה כולה, עד סופה, תשמש אותי ברצף עבור סדרה אחת. או כאשר אני מחליט באופן שרירותי לגמרי שהרישום הבא, בניגוד לרישום הקודם, ישתרע על פני הנייר כולו.
ללא שם, 2021, צבע שמן על נייר עיתון, 25X31.5 ס"מ
ללא שם, 2021, צבע שמן על נייר עיתון, 25X31.5 ס"מ
ללא שם, 2018, עיפרון על נייר, 23.5X18.5 ס"מ